דיבור עקיף (Reported speech)

Direct speech הוא חזרה מדויקת על המילים שנאמרו, בתוך גרשיים. Reported speech (דיבור עקיף) מעביר את המשמעות בלי גרשיים: said / told + (that) + clause. אפשר להשמיט את that, במיוחד בדיבור. יש לשים לב לשינוי כינויי הגוף שיתאימו למשפט.

• “I'm tired,” Minh said. → Minh said (that) he was tired.

  מינה אמר שהוא עייף.

• “I've lost my keys,” Lan told me. → Lan told me she had lost her keys.

  לן אמרה לי שהיא איבדה את המפתחות שלה.

כאשר פועל הדיווח הוא בעבר (said, told, asked), הפועל במשפט המדווח בדרך כלל עובר שלב אחד אחורה בזמן.

Would, could, should, might, ought to ו-past perfect לא משתנים.

💡לאחר said / told, יש לבדוק מתי נאמרו המילים. אם זה היה בעבר והמצב כבר הסתיים, יש להזיז את הזמן לאחור: Minh said he was tired (לא: is tired).

1. פועל הדיווח הוא בהווה (says, tells, has said) — לרוב כאשר מעבירים מסר מיידי, או כשאומרים מה מישהו תמיד אומר

• My brother says he lost his wallet on the bus this morning.

  אחי אומר שהוא איבד את הארנק שלו באוטובוס הבוקר.

• The weather forecast says it's going to rain all weekend.

  תחזית מזג האוויר אומרת שירד גשם כל סוף השבוע.

2. זה עדיין נכון עכשיו — אפשר להזיז את הזמן לאחור או להשאיר אותו

• Lan said she lives in Da Nang. / Lan said she lived in Da Nang.

  לן אמרה שהיא גרה בדנאנג. / לן אמרה שהיא גרה בדנאנג (אפשר גם lived).

• The receptionist told us that the pool closes at nine.

  הפקיד/ה בקבלה אמר/ה לנו שהבריכה נסגרת בתשע.

3. אבל חובה להזיז לאחור כאשר זה כבר לא נכון, או שונה מהמצב האמיתי עכשיו

• You said you didn't like durian, but you've eaten three pieces!

  אמרת שאתה לא אוהב דוריאן, אבל אכלת כבר שלושה חתיכות!

אם מדווחים על יום אחר או מקום אחר, גם מילות הזמן והמקום משתנות. אם זה עדיין אותו יום ואותו מקום, אין צורך לשנות.

• Last week Nam said, “I'll call you tomorrow.” → Last week Nam said he would call me the next day.

  בשבוע שעבר נאם אמר שהוא יתקשר אליי ביום הבא.

• tell + person (חובה לציין למי נאמר): She told me (that) she was busy. לא “told that…” או “told to me”.
• say + (that) + clause, בלי מאזין מיד אחרי: She said (that) she was busy. כדי לציין למי, משתמשים ב-say to + person: He said to me that… (פחות נפוץ מ-told me).
• צירופים קבועים: tell the truth / a lie / a story / a joke / the time; say hello / goodbye / sorry / something / no.
• פעלי דיווח נוספים: explain (to sb) that, promise (that), warn sb that, admit that, complain that, agree that.

• The waiter told us that the kitchen was closed.

  המלצר אמר לנו שהמטבח סגור.

• She promised she would never be late again.

  היא הבטיחה שלעולם לא תאחר שוב.

• The guide warned us that the path was slippery.

  המדריך הזהיר אותנו שהשביל חלקלק.

שאלה מדווחת הופכת למשפט רגיל: הנושא בא לפני הפועל, do / does / did נעלמים, אין סימן שאלה, והזמן עדיין זז לאחור.

• שאלות Wh-: asked (+ person) + question word + subject + verb.
• שאלות כן/לא: asked (+ person) + if / whether + subject + verb.
• בקשות והוראות: asked / told + person + (not) to + verb — ראו את השיעור “Verb + person + to-infinitive”.

• “Where do you live?” → She asked me where I lived.

  היא שאלה אותי איפה אני גר.

• “Where did you buy this jacket?” → My friend asked me where I had bought that jacket.

  החבר שלי שאל אותי איפה קניתי את הג'קט הזה.

• “Are you cooking?” → Mai asked if I was cooking.

  מאי שאלה אם אני מבשל.

• “Please wait here.” → The nurse asked us to wait there.

  האחות ביקשה מאיתנו להמתין שם.

• “Don't touch it!” → He told me not to touch it.

  הוא אמר לי לא לגעת בזה.

💡בשאלות מנומסות כמו Do you know where… is? גם משתמשים בסדר של משפט רגיל, אבל בלי להזיז את הזמן לאחור — ראו את השיעור “Indirect questions”.

עוד שתי תבניות נפוצות. לבקשות והוראות, said (not) to + פועל מתאים כשלא מציינים את המאזין; זה קצת פחות רשמי מ-told + אדם. כדי לציין את המאזין, משתמשים ב-told / asked + אדם + to + פועל.

• “Wait outside.” → The doctor said to wait outside.

  הרופא אמר לחכות בחוץ.

• “Don't eat anything before the test.” → The nurse said not to eat anything before the test.

  האחות אמרה לא לאכול כלום לפני הבדיקה.

בשאלות, wanted to know יכול להחליף את asked. שאר הכללים זהים: סדר מילים של משפט חיווי, if / whether לשאלות כן/לא, והזמן זז אחורה. בניגוד ל-asked, אחריו אין מאזין.

• “Where do you work?” → The officer wanted to know where I worked.

  הקצין רצה לדעת איפה אני עובד.

• “Have you paid?” → The cashier wanted to know if I had paid.

  הקופאית רצתה לדעת אם שילמתי.

• “Can you work on Sunday?” → My boss wanted to know whether I could work on Sunday.

  הבוס שלי רצה לדעת אם אוכל לעבוד ביום ראשון.

• ✗The doctor said me to wait outside.

  ✓The doctor told me to wait outside. / The doctor said to wait outside.

  ל-say + to + פועל אין מאזין; כדי לציין את המאזין, משתמשים ב-told + אדם.

• ✗The officer wanted to know me where I worked.

  ✓The officer wanted to know where I worked. / The officer asked me where I worked.

  אחרי wanted to know אין מאזין; כדי לציין אותו, משתמשים ב-asked.

• ✗My boss wanted to know when could I start.

  ✓My boss wanted to know when I could start.

  אחרי wanted to know משתמשים גם בסדר מילים של משפט חיווי.

• ✗She said me she was hungry.

  ✓She told me she was hungry.

  אחרי say אי אפשר לשים את המאזין מיד; יש להשתמש ב-tell + person.

• ✗She told that she was busy.

  ✓She said that she was busy.

  tell תמיד דורש מאזין: told me / told him.

• ✗The waiter told to us that the kitchen was closed.

  ✓The waiter told us that the kitchen was closed.

  tell + person, בלי to.

• ✗He asked me where was the bus station.

  ✓He asked me where the bus station was.

  שאלות מדווחות משתמשות בסדר של משפט רגיל.

• ✗Nam asked me did I want to join his team.

  ✓Nam asked me if I wanted to join his team.

  שאלות כן/לא → if/whether, בלי did.

• ✗My boss said he will give me a day off, but he forgot.

  ✓My boss said he would give me a day off, but he forgot.

  ההבטחה הייתה בעבר ולא התקיימה → will הופך ל-would.